הסיפור של גוזלי

התחלתי לפרסם בלינקדאין — פוסט אחד ביום, בעיקר לסטודנטים ולג׳וניורים שמנסים למצוא עבודה ראשונה בהייטק. איך לכתוב קורות חיים שלא מדלגים עליהם. עם מי כדאי לדבר. איך לעשות נטוורקינג.

אנשים התחילו לכתוב לי בפרטי. בשביל עצות, טיפים ואיך להתקבל לעבודה בתחום. עניתי לכל מי שיכולתי, ואז התחלתי לפרסם פוסטים על אנשים ספציפיים שכתבו לי בפרטי: תכירו את X, הנה מה שהוא יודע לעשות, למישהו יש משהו בשבילו?

ומאז לא הפסקתי. הפוסט הזה צולם שנים אחר כך — אחרי השבעה באוקטובר.

זה הפך לשם דבר. יותר הודעות ממה שאפשר להחזיק בראש, קל וחומר לענות עליהן. פתחתי אקסל. אנשים מילאו את הפרטים שלהם בעצמם, ואני שלחתי את הקישור לכל מגייסת שהכרתי.

וזה עבד. אנשים התקבלו לעבודה מהגוגל שיטס.

ישבתי עם תום אורבך, בן אדם שהוא אגדה ואחד ממשווקי הצמיחה הכי טובים בישראל, ושאלתי אם כדאי לי לבנות אתר אמיתי. הוא אמר שכן. שאלתי איך לקרוא לו — משהו כמו "israeli-hitech-jobs.com"? הוא אמר לא: תבחר מילה בלי שום משמעות, ואם הדומיין פנוי — קנה אותו.

אז בחרתי את שם החיבה שאשתי קוראת לפעמים לילדים שלנו. גוזל. גוזלי.

הדומיין היה פנוי. זה כל תהליך המיתוג.

האתר הראשון היה בערך הכי פשוט שאתר יכול להיות. גוזל קטן וחמוד אחד, כותרת אחת, שורה של קישורים עם קו תחתון — ומאחוריהם הטבלאות שעברו ל-Airtable.

אבל תסתכלו רגע על הקישורים האלה. מחפשי עבודה. משרות פתוחות. הייטקיסטים שרוצים לעזור. חברות. טווחי שכר. הקבוצות הסגורות. כל מה שהאתר הזה עושה היום — מישהו כבר ביקש את זה אז.

אלפי אנשים מכל רחבי ההייטק הישראלי השאירו את הפרטים שלהם כדי שמגייסים יוכלו למצוא אותם וליצור קשר — מה הם עושים היום, מה עשו קודם, מה הם מחפשים, וכמה שנים יש להם מאחור.

זה היה אותו אקסל כמו מקודם, רק גדול יותר, ועם פילטר.

זה התחיל כרשימה של אנשים. זה הפך גם לרשימה של משרות — בקראודסורסינג, כי מגייסים ומנהלים פשוט התחילו להוסיף בעצמם.

אחרי השבעה באוקטובר ההודעות השתנו. מילואימניקים שחזרו אחרי חודשים של סבב. אנשים שהיו מפונים מהבית. כמעט כולם חיפשו עבודה, ורובם התחילו מאפס.

ואז קרה משהו שלא ציפיתי לו. אנשים כתבו שהם רוצים לעזור. מהנדסים, מנהלים, מגייסים — הציעו שעות שלא באמת היו להם. מעבר על קורות חיים, הפניות, ראיונות הכנה, קפה עם מישהו שרק צריך תוכנית.

אז נבנתה גם עבורם טבלה להציע סיוע.

טווחי שכר, כדי שאף אחד לא ייכנס למשא ומתן בעיניים עצומות. טבלה של חברות. וקישורים למקומות שבהם גיוס בהייטק הישראלי באמת קורה — קבוצות הוואטסאפ, הקבוצות הסגורות בפייסבוק, וערוצי הטלגרם שמגלים רק אם מישהו מצרף אותך.

זה החלק שאתם נמצאים בו עכשיו. לוח אמיתי, מפה חיה, וסוכן שמקפיץ המלצות עבודה ומכין אותך לראיון.

הרעיון לא השתנה מאז האקסל הראשון: להכניס כמה שיותר אנשים לעבודה בהייטק בארץ.